If a story moves you, act on it

מתרגם: Nadav Baron מבקר: liblib fib
ובכן, מוקדם יותר השנה
הודיעו לי שארצה ב TED.
אז התרגשתי, ואז נלחצתי
ואז התרגשתי, ואז שוב נלחצתי
ובין ההתרגשות ללחץ
התחלתי את המחקר שלי
וברובו, המחקר שלי כלל חיפושים בגוגל איך לתת הרצאה מעולה בTED
(צחוק)
ומדי פעם, בין החיפושים
חיפשתי בגוגל צ'יממנדה נגוזי אדיצי'
כמה מכם יודעים מי זה?
(מחיאות כפיים)
אז חיפשתי אותה בגוגל כי אני תמיד מחפשת אותה בגוגל
כי אני פשוט מעריצה,
אבל גם משום שתמיד יש לה דברים חשובים ומעניינים להגיד
והשילוב של החיפושים הללו
הביא אותי שוב ושוב אל ההרצאה שלה
על הסכנות של סיפור יחיד,
על מה קורה כאשר יש לנו עדשה יחידה
שדרכה אנו מבינים קבוצות מסויימות של אנשים,
וזו ההרצאה המושלמת.
זו ההרצאה שהייתי נותנת אם הייתי מפורסמת לפניה.
(צחוק)
אתם יודעים, כאילו, היא אפריקאית ואני אפריקאית,
והיא פמיניסטית ואני פמיניסטית,
והיא מספרת סיפורים ואני מספרת סיפורים,
אז ממש הרגשתי שזו ההרצאה שלי.
(צחוק)
אז החלטתי שאני הולכת ללמוד איך לקודד,
ואז אני אפרוץ את האינטרנט
ואני אמחוק את כל העותקים הקיימים של ההרצאה הזו,
אני אלמד אותה בעל פה,
ואז אני אבוא לכאן ואגיש אותה כאילו היתה ההרצאה שלי.
אז התכנית הזו התקדמה מצויין חוץ מהחלק של הקידוד,
ואז, בוקר אחד, לפני כמה חודשים,
התעוררתי
לחדשות שאשתו של מתמודד אחד לנשיאות
נתנה נאום ש...
(צחוק)
(מחיאות כפיים)
שנשמע דומה בצורה מפחידה לנאום של עוד אחת מהמועדפות עלי,
מישל אובמה.
(מחיאות כפיים)
אז החלטתי שכדאי שאכתוב הרצאת TED משלי,
ולכן אני כאן.
אני כאן כדי לדבר על התובנות שלי לגבי סיפור סיפורים
אני רוצה לדבר איתכם על הכח של סיפורים, כמובן,
אבל גם על המגבלות שלהם,
במיוחד של אלו מאיתנו המעוניינים בצדק חברתי.
מאז ההרצאה של אדיצ'י לפני שבע שנים
היתה הצפה של סיפורים.
סיפורים נמצאים בכל מקום,
ואם היתה סכנה בסיפורו של סיפור ישן ועייף,
אז אני חושבת שיש מקום לחגיגה בשל החידוש
של כל כך הרבה סיפורים וכל כך הרבה קולות.
סיפורים הם הנוגדן לדעות קדומות.
למעשה, היום, אם אתם שייכים למעמד הביניים ומחוברים דרך האינטרנט
אתם יכולים להוריד סיפורים בלחיצת כפתור
או בהזזת אצבע על המסך,
אתם גם יכולים להקשיב לפודקאסט
על איך זה לגדול כדלית בקלקוטה.
אתם יכולים לשמוע אדם יליד באוסטרליה
מספר על האתגרים וההצלחות של גידול ילדיו בכבוד
ובגאווה
סיפורים גורמים לנו להתאהב.
הם מרפאים שברים ומגשרים פערים.
סיפורים אף יכולים להקל עלינו
לדבר על מוות של אנשים בחברתינו
שאינם חשובים משום שסיפורים מייצרים אכפתיות
נכון?
אני לא כל כך בטוחה,
ואני עובדת במקום הנקרא "מרכז הסיפורים"
ועבודה שלי היא לעזור לספר סיפורים
אשר קוראים תיגר על הנראטיבים המרכזיים בחברה אשר עוסקים בנושא מה זה להיות שחור
או מוסלמי או פליט או כל אחת מהקטגוריות הללו
שבהן אנו עוסקים כל הזמן.
אבל אני מגיעה לעבודה זו
לאחר ניסיון רב שנים כפעילה למען צדק חברתי ,
אז אני באמת מתעניינת בדרכים
בהן אנשים מדברים על סיפורים שאינם מומצאים
כאילו מדובר ביותר מרק בידור והנאה,
כאילו סיפורים אלו הם זרזים לפעילות חברתית.
זה לא נדיר לשמוע אנשים אומרים
שסיפורים עושים את העולם מקום טוב יותר.
למרות זאת, אני מודאגת יותר ויותר שאפילו הסיפורים העצובים ביותר
במיוחד הסיפורים על אנשים שנראה שלאף אחד לא אכפת מהם
יכולים להפריע בדרכו של הצדק החברתי.
כמובן שזה לא כי מספרי סיפורים מתכוונים להרע
להיפך,
מספרים הם בדרך כלל עושי טוב, כמוני, וכפי שאני חושבת, כמוכם.
והקהלים של מספרים
הם בדרך כלל אנשים מלאי חמלה ואמפתיה
עדיין, לכוונות טובות יכולות להיות תוצאות לא רצויות
ולכן, אני רוצה להציע שסיפורים הם לא קסומים כפי שהם נראים.
אז הנה שלוש, כי זה תמיד חייב להיות שלוש
שלוש סיבות למה אני חושבת
שסיפורים לא בהכרח עושים את העולם מקום טוב יותר
ראשית, סיפורים יכולים ליצור את האשלייה של אחדות.
אין שום דבר דומה להרגשה הטובה שאתם מקבלים
מהקשבה לסיפור מדהים
כאשר אתם מרגישים כאילו טיפסתם את ההר, נכון?
או שהתחברתם עם האסיר הנידון למוות.
אבל אתם לא.
לא עשיתם כלום.
הקשבה חשובה
אך היא לא צעד מספיק משמעותי לקראת עשייה חברתית.
שנית, אני חושבת שלעתים קרובות אנו נמשכים
לכיוונם של דמויות וגיבורים
שהם נחמדים ואנושיים.
וזה הגיוני, כמובן, נכון?
כי אם אתם מחבבים מישהו, אכפת לכם ממנו יותר
אך ההפך הוא גם נכון.
אם אתם לא אוהבים מישהו,
אז לא אכפת לכם ממנו.
ואם לא אכפת לכם ממנו,
אז אתם לא רואים את עצמכם כבעלי מחוייבות מוסרית
לחשוב על הגורמים המעצבים את חייו.
למדתי את השיעור הזה כאשר הייתי בת 14.
למדתי שלמעשה, אתם לא חייבים לחבב מישהו
כדי להכיר בחוכמתו,
ואם לחלוטין לא חייבים לחבב מישהו
כדי לעמוד לצידו.
אז, האופניים שלי נגנבו
בזמן שרכבתי עליהם...
(צחוק)
שזה אפשרי אם אתם רוכבים מספיק לאט כמו שאני רכבתי.
(צחוק)
רגע אחד אני רוכבת דרך איזה שדה
בשכונה בניירובי שם גדלתי
וזו דרך מאוד מחותחתת
וכאשר אתם רוכבים על אופניים
אתם לא רוצים להיות כמו, אתם יודעים...
(צחוק)
אז אני רוכבת ככה, מפדלת לאט,
כשלפתע, אני על האדמה.
אני על האדמה ואני מסתכלת למעלה,
והנה ילד אחד מפדל למרחק עם כלי הרכב הגנוב
שהוא האפניים שלי כמובן,
והוא בערך בן 11 או 12, ואני על האדמה,
ואני בוכה כי חסכתי הרבה כסף בשביל האופניים הללו
ואני בוכה ואני נעמדת ואני מתחילה לצרוח.
האינסטיקט משתלט ואני מתחילה לצרוח "מוויזי, "מוויזי!"
שפירושה "גנב" בסווהילי.
ומתוך הבתים צצים כל האנשים הללו
והם מתחילים לרדוף.
זוהי אפריקה, לכן צדק ההמון הזועם פועל
נכון?
ואני עוברת את הפינה והם לכדו אותו,
הם תפסו אותו.
החשוד נעצר
והם מכריחים אותו להחזיר לי את האופניים
והם גם מכריחים אותו להתנצל.
שוב, אתם יודים, צדק אפריקאי טיפוסי, נכון?
וכך הם מכריחים אותו להגיד סליחה.
וכך אנו עומדים שם אחד מול השנייה,
והו מסתכל עלי, והוא אומר סליחה,
אך הוא מסתכל עלי בזעם חסר רסן.
הוא מאוד, מאוד כועס.
וזו הפעם הראשונה בה ניצבתי מול מישהו
שלא חיבב אותי, רק בגלל מה שייצגתי.
הוא מסתכל עלי עם המבט הזה, כאילו רצה להגיד
"את עם העור המבריק והאופניים, את כועסת עליי?"
זה היה שיעור קשה בשבילי, זה שהוא לא חיבב אותי,
אך אתם יודעים מה, הוא צדק.
אני הייתי ילדת מעמד הביניים חיה במדינה ענייה.
היו לי אופניים ולו בקושי היה אוכל.
לפעמים, אלו המסרים אותם אנו לא רוצים לשמוע,
אלו שגורמים לנו לצאת מעורינו,
שלהם אנו צריכים להקשיב הכי הרבה.
על כל מספר אהוב אחד ששובה את ליבכם
יש עוד מאות שקולותיהם ממלמלים וצרודים,
שלא זוכים לעמוד על במה לבושים יפה.
יש מליוני סיפורים של ילדים כעוסים על אופניים
ואנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהם
רק משום שאנו לא אוהבים את הגיבורים בהם
או כי זה לא הילד שנאמץ אלינו הביתה
מבית היתומים.
הסיבה השלישית בגללה אני חושבת
שסיפורים לאו דווקא הופכים את העולם למקום טוב יותר
היא שלעיתים קרובות מדי אנו כל כך מושקעים בנרטיב האישי
שאנו שוכחים להסתכל על התמונה הגדולה.
וכך אנו מוחאים כף למישהו
שמספר לנו על רגשות האשם שלו,
אך אנו לא בהכרח עושים את ההקשר של הסיפור לדיכוי.
אנו מהנהנים בהבנה כאשר מישהו מספר שהרגיש קטן,
אך אנו לא מקשרים זאת לאפלייה.
הסיפורים החשובים ביותר, במיוחד לצדק חברתי,
הם אלו שעושים את שניהם,
שהם גם אישיים וגם מאפשרים לנו לחקור ולהבין את ההקשר הפוליטי.
אז זה לא רק ההשוואה בין הסיפורים שאנו אוהבים
והסיפורים שמהם אנו בוחרים להתעלם.
בחברה בה אנו חיים, קיימים כוחות גדולים המשחקים וזה מתגבר מיום ליום,
כאשר סיפרים מתחילים להחליף את החדשות בשביל יותר ויותר אנשים.
נכון?
אנו חיים בעידן בו אנו עדים להחלשות של עובדות
כאשר רגשות שולטים
וניתוח, הוא די משעמם, נכון?
כאשר אנו מעריכים את מה שאנו מרגישים יותר ממה שאנו באמת יודעים.
דוח חדש שנערך על ידי מרכז פיו על טרנדים באמריקה
מראה שרק 10 אחוזים של מבוגרים צעירים מתחת לגיל 30
"מביעים אמון רחב בתקשורת"
זהו נתון משמעותי.
זה אומר שמספרי סיפורים מקבלים יותר ויותר אמון
בדיוק באותו הרגע
שרבים בתקשורת מאבדים את אמון הציבור.
זהו לא דבר טוב,
מכיון שבזמן שסיפורים הם חשובים
והם עוזרים לנו להגיע לתובנות בהרבה דרכים שונות,
אנו זקוקים לתקשורת.
משנותי כפעילה למען צדק חברתי,
אני יודעת היטב שאנו זקוקים לעובדות מהימנות ממוסדות תקשורת
בשילוב עם קולם החזק של מספרי הסיפורים.
זה מה שדוחף את המחט קדימה בכל הנוגע לצדק חברתי.
בניתוח הסופי, כמובן,
זהו הצדק
אשר הופך את העולם למקום טוב יותר,
לא סיפורים, נכון?
ולכן אם צדק הוא מטרתינו,
אז אני חושבת שאל לנו להתמקד בתקשורת או במספרים.
עלינו להתמקד בקהלים,
ובכל מי שאי פעם הדליק רדיו
או הקשיב לפודקאסט,
וזה אומר כולנו.
אז כמה מחשבות לסיכום
על מה יכולים קהלים לעשות כדי להפוך את העולם לטוב יותר.
דבר ראשון, העולם יהיה מקום טוב יותר, אני חושבת,
אם קהלים היו יותר סקרניים ויותר ספקניים
ושאלו יותר שאלות לגבי ההקשר החברתי
אשר יצר את אותם סיפורים שהם כל כך אוהבים.
דבר שני, העולם יהיה מקום טוב יותר
אם קהלים הכירו בעובדה שסיפור סיפורים היא עבודה שכלתנית.
ואני חושבת שזה חשוב שקהלים
יידרשו יותר אפשרויות לחיצה באתרים האהובים עליהם,
אפשרויות שאומרות לדוגמא,
"אם אהבת את הסיפור הזה,
לחץ כן כדי לתמוך במטרה בה מאמין המספר שלך."
או "לחץ כאן כדי לתרום לרעיון הגדול הבא של המספר שלך."
לעיתים קרובות, אנו מחוייבים לפלטפורמות,
אך לא בהכרח למספרי הסיפורים עצמם.
ודבר אחרון, אני חושבת שקהלים יכולים לעשות את העולם מקום טוב יותר
על ידי כיבוי הטלפונים שלהם
על ידי היפרדות מהמסכים שלהם
ויציאה החוצה לעולם האמיתי מעבר למה שמרגיש לנו בטוח
אליס ווקר אמרה,
"הסתכלו מקרוב על ההווה אותו אתם בונים.
הוא אמור להיראות כמו העתיד עליו אתם חולמים."
מספרי סיפורים יכולים לעזור לנו לחלום,
אך זה תלוי בכולנו לתכנן תכנית למען הצדק.
תודה.
(מחיאות כפיים)

If a story moves you, act on it | Sisonke Msimang

Latest Posts